המופרע של הליגה: על דניס רודמן

דניס רודמן. ללא ספק השחקן הכי משוגע, מופרע ומוזר שהיה בליגה.
דניס רודמן הוא פורוורד (לרוב פאוור פורוורד- עמדה 4) חזק ופיזי, וגם ריבאונדר טוב.
רודמן כיום בן 52 כבר, והוא 2.01 מטרים בגובהו. לא גבוהה מידיי.
דניס טייל בהרבה קבוצות בNBA ומחוצה לו, הוא נבחר בדראפט על ידי הפיסטונס, משם המשיך לספרס, ואז לבולס (נחשב מ"השלושה הגדולים" בזמן הזה יחד עם מייקל ג'ורדן ופיפן.)
אחרי הבולס עבר בלייקרס ובמאבריקס ומשם עבר לליגת הABA. אחרי הABA עבר בכלל לפינלנד וגמר את הקריירה באנגליה.
רודמן היה ידוע בכל התספורות המוזרות והמשוגעות שלו. הנה כמה דוגמאות:

למרות שנחשב לשחקן משוגע ומוזר- דניס רודמן העמיד ממוצעים לא רעים בכלל. של 7.3 נקודות, 6 בלוקים למשחק, 7 חטיפות למשחק, וגם 13.1 כדורים חוזרים. שחקן הגנה מעולה- פחות קלעי.

השיאים והפרסים שלו:

החולצה של דניס רודמן #10 תלויה באיצטדיון של הפיסטונס.
יש לו 5 טבעות אליפות, פעמיים מהפיסטונס ושלושה מהבולס.
פעמיים שחקן ההגנה של השנה. (ברצף)
פעמיים הגיע לטופ 15 בעונה (החמישייה השלישית)
שבעה פעמים בחמישיית ההגנה הראשונה.
פעם אחת בקבוצה ההגנה השנייה.
שבעה פעמים אלוף הריבאונדים לעונה (ברצף)

דניס רודמן גם היה מתאבק כמה שנים, הכינויים שלו בתחום היו "התולעת", "הבחור הרע", "רודזילה" ו"דניס האיום".
רודמן גם כתב ארבעה ספרים: "ריבאונד: הסיפור של דניס רודמן", "רע כמו שאני רוצה להיות", "הולך בצד הפרוע" ו"אני אמור להיות מת עד עכשיו".

מלהיבחר ראשון בדראפט מלפני קווין דוראנט, ללהיות חסר קבוצה: סיפורו העצוב של גרג אודן

גרג אודן נבחר במקום הראשון בדראפט 2007 לפני קווין דוראנט, אל הורפורד, מייק קונלי , מארק גסול ועוד רבים טובים. תסתכלו איפה כולם היום- דוראנט מהשלושה השחקנים הטובים בליגה בלי ספק, הורפורד מוביל קבוצה על ידיו, מייק קונלי שחק פותח בקבוצה שהגיעה לגמר המערב ומארק גסול שחקן ההגנה של השנה. ואיפה גרג אודן? מובטל כבר עונה שנייה ולא משחק כבר 3-4 עונות.
את ההעונה הראשונה עבר בסדר, עם 8.9 נקודות למשחק ועוד 7 ריבאונדים, עשה רושם של שחקן גדול.
גם העונה השנייה עברה לו טוב (לפחות בהתחלה...) עם 11.9 נקודות + 8.5 כדורים חוזרים. נפצע ברבע העונה והפסיד את כולה, זה חוסר מזל? לפני תחילת העונה הבאה נפצע שוב באותו מקום והפסיד עוד פעם את כל העונה. ב2012 עבר בדיקה נוספת בברכו קצת אחרי שעבר את הפציעה (משהו כמו 20 יום) וגילו אצלו עוד פעם את אותה הבעיה- פיקה בברך שמאל.

המצב רק החמיר והחמיר עם כל פציעה ומצבו של גרג רק נהיה גרוע וגרוע. בסוף עונת 2011 ותחילת 2012, הפורטלנד זרקו את גרג אודן בעקבות כל הפציעות שלו כדי לפנות מקום בסגל.

גרג אודן שיחק רק 82 משחקים בכל הקריירה שלו, לא היה פצוע למשך רק עונה אחת מתוך 5 עד עכשיו.

העונה דווח כי גרג מועמד לחזור לשחק בליגה לעונה הבאה ושמועות על זה שמיאמי ואורלנדו מעוניינות בו, ונראה אם הוא יחזור לNBA. אם הוא יחזור בטוח הוא לא יהיה שחקן ברמה גבוהה כמו שציפו ממנו להיות. אבל עם כל כך הרבה פציעות, ועוד ברציפות- מה אפשר לצפות. ביש מזל.

גרג אודן (#52). ביש מזל לאורך כל הקריירה.

שלושה שחקנים צעירים שכדאי לשים לב אליהם.

בפוסט הזה אני אדבר על שחקנים צעירים שלפי דעתי יש להם עתיד גדול.

שחקן מספר אחד:
שם השחקן: צ'אנדלר פארסונס.
גיל: 24
שנות וותק בNBA: שנה שנייה שלו.
גובה: 2.06 מטר.
עמדה: SF (סמול פורוורד- עמדה 3) או PF (פאוור פורוורד- עמדה 4)
קבוצה: יוסטון רוקטס.
מומחיות: קלעי מעולה.
למה אני חושב שיש לו עתיד: צ'אנדלר פארסונס. שחקן גדול בגיל קטן, רק בגיל 24 עם שתי עונות וותק והממוצע שלו עומד על 15.5 נקודות העונה, תוסיפו לזה 3.5 אסיסטים למשחק ו5.3 ריבאונדים למשחק והכל ב36.3 דקות למשחק ויוצא לכם שחקן מצויין עם עתיד גדול.
צ'אנדלר פארסונס הוא קלעי מצטיין, קלע כבר סל חשוב בשנייה האחרונה שהביא אותם לאובר טיים עם הלייקרס (יש לינק בכתוב ) ויותר, שחקן שלא מפסיק לקלוע כל עוד מקבל הזדמנות, שחקן אובר רייטד שתמיד משאירים פנוי כי אף אחד לא מפחד ממנו- זה הקטע, שצ'אנדלר פארסונס חופשי מחוץ לקשת- זה סכנה לקבוצה השנייה.

צ'אנדלר פארסונס בפוזיציה אופיינית.

________________________________________________________________________________

שחקן מספר שתיים:
שם השחקן: סרג' איבקה
גיל: 23
שנות וותק בNBA: עם הפסקה של שנתיים: 6
גובה: 2.08 מטר
עמדה: PF (פאוור פורוורד- עמדה 4) או C (סנטר)
קבוצה: אוקלהומה סיטי ת'אנדר
מומחיות: הגנה
למה אני חושב שיש לו עתיד: 13.2 נקודות למשחק, 3 בלוקים למשחק (מוביל את הליגה) 5 אסיסטים למשחק, 7.7 ריבאונדים למשחק, זה הממוצע שלו העונה בליגה. ותחשבו שכל זה בצילם של קווין דוראנט וראסל ווסטברוק ותחשבו איזה עתיד יש לבחור הזה מקונגו. (למרות שהוא משחק בנבחרת ספרד מה שאומר שדרך אגב יש לו גם מדליית זהב כבר, הוא משחק בספרד כי הוא עבר לספרד בגיל צעיר בעקבות מלחמה).
כשאתה מנסה לחדור לסל מול אוקלהומה, ואתה עובר כמעט את כולם וכל מי שנשאר לך זה את סרג' איבקה- רוב הסיכויים שזה לא יגמר בסל. הוא שחקן הגנה פשוט מדהים, חוסם בלי סוף ולוקח ריבאונדים חופשי. הוא לא קולע הרבה כי תחשבו מה זה שיש לך בקבוצה שני קולעים מהוללים כמו קווין דוראנט וראסל ווסטברוק. אבל למרות שהוא משחק בצילם של הגדולים האלה, הוא עדיין מצליח להתפתח ולהחזיק את כל הקו האחורי של אוקלהומה וכל זה רק בגיל 23.
סרטון חסימות של איבקה- לא שלי.

סרג' איבקה חוסם את לברון ג'יימס.

________________________________________________________________________________
שחקן מספר שלוש:
שם השחקן: קיירי אירווינג
גיל: 21
שנות וותק בNBA: שנתיים
גובה: 1.91 מטר
עמדה:PG (רכז)
קבוצה: קליבלנד קאבאלירס.
מומחיות: התקפה.
למה אני חושב שיש לו עתיד: הבחירה הראשונה בדראפט 2011 הוכיח את עצמו טוב מאוד. העונה סיים עם 22.5 נקודות למשחק ועוד 1.5 חטיפות למשחק, וגם 5.9 אסיסטים למשחק, מוכיח שיש לו עתיד גדול, לא מפסיק לקלוע, קולע מכל מצב, קרוסאוברים שמזכירים את אלן אייברסון (לחצו על הכתוב כדי לראות קרוסאובר שלו), חדירות מתחת לסל שפשוט אפשר להוסיף שתי נקודות כבר אוטומטית זה מה שהוא עושה. הוא קולע, וקולע הרבה. קיירי אירווינג כבר עשה רושם ששיחק באוניברסיטה דיוק (כמו רבים וטובים וכמו לייטנר ועוד...) עשה רושם מעולה גם בליגה הבכירה. שחקן יציב, קולע טוב, אפשר לסמוך עליו בדקות ההכרעה ותמיד עוזר לקבוצה ברגעים הקשים. אז נכון שהקליבלנד לא משהו בשנים האחרונות, אבל אפשר להאשים את מי שרוצים חוץ ממנו. השותף של עומרי כספי לקבוצה עושה רושם של שחקן עם פוטנציאל אדיר. ושחקן שיכול לשמש לשנים הבאות כשחקן גדול בליגה. בקיצור- יש עתיד.

קיירי אירווינג. פנו דרך!

אז זהו, מצפה לשמוע תגובות ואת דעתכם לקח לי הרבה זמן :)

שלושה טריידים אפשריים שיגוונו את הליגה.

 טרייד מספר 1:

קבוצות מעורבות: הניקס, הגריזליז, הפיייסרס.
מה כל קבוצה מרוויחה: הפייסרס את סטודמאייר וטוני וורוטן. הממפיס את גריינג'ר והיל. הניקס מרוויחים את רנדולף.

למה הטרייד הזה טוב לדעתי: כל הקבוצות מרוויחות, הפייסרס מוותרים על גריינג'ר הלא יציב והיל הממוצע ומקבלים בתמורה את אמרה סטודמאייר- שחקן חזק באמדה שהם צריכים ואת טוני וורוטן - רכז תותח לעתיד.

הממפיס מוותרים על זאק רנדולף שמזדקן ומקבלים את מה שהם צריכים- גריינג'ר שלמרות שלא יציב הוא קלעי טוב לזמנים קשים, וג'ורג' היל כמחליף לקונלי או לאלן.

הניקס מוותרים על סטודמאייר שלמרות שהוא שחקן חזק- הוא קצת לא יציב ומרבה להיפצע, ומקבלים את ההפך הגמור שלו, זאק רנדולף שלמרות שהוא זקן הוא קולע בלי סוף מהפוסט ומתחת לסל.

טרייד מספר 2:
 קבוצות מעורבות: הלייקרס, הווריורס והסלטיקס.
מה כל קבוצה מרוויחה: הלייקרס את דיוויד לי וקליי תומפסון, גולדן סטייט את רונדו וג'ורדן היל, והסלטיקס את פאו גסול

למה הטרייד הזה טוב לדעתי: שינוי מגוון בליגה. גולדן סטייט מפסידים אומנם את דיווי לי שהוא שחקן חזק אצלם, אבל מקבלים מחליף ראוי שעם שנתיים שלוש יכול להתעלות עליו- ג'ורדן היל, הסנטר של הלייקרס. הם גם מפסידים את קליי תומפסון, אבל מקבלים את רונדו, עכשיו קארי ותומפסון מפציצים שלשות ביחד, אז מה יהיה עם המסירות של רונדו והקליעות של קארי? לא ייאמן.

הלייקרס מוותרים על ג'ורדן היל שלמרות שהוא שחקן חזק יש להם מספיק מהעמדה שלו ועכשיו גם את דיוויד לי שהוא סנטר או PF יציב וקלעי טוב. הלייקרס מקבלים גם את קליי תומפסון מה שיעזור להם כי חוץ מברייאנט אף אחד לא קולע יותר מידיי. הם מפסידים את פאו גסול שנראה שקצת מתדרדר אבל עדיין שחקן מהטובים בעמדה.

הסלטיקס מוותרים על רונדו שבזמן האחרון קצת נפצע וקצת יורד ביכולת בשביל פאו גסול, סנטר או PF לא מהיציבים בעולם אבל שהוא לוהט- הוא לוהט!

טרייד מספר 3:
קבוצות מעורבות: הרוקטס, הוויזרדס, מיאמי.
מה כל קבוצה מרוויחה: הוויזארדס את לין, הרוקטס את בוש ונוריס קול, המיאמי את עומר אשיק וג'ון וול.

למה הטרייד טוב לדעתי: גיוון בליגה. הוויזארדס מוותרים רק על ג'ון וול שלמרות שהוא משחק טוב, הוא לא מהשחקנים שיכולים לסחוב קבוצה על הידים בעיקר בתקופה שלוויזארדס אין הרבה כוכבים. ג'רמי לין לעומת זאת שחקן מעולה ויכול להחזיק קבוצה.

הרוקטס מוותרים על עומר אשיק שהעונה עברה לו טוב, ועל ג'רמי לין שבעקבות ההגעה הבלתי צפויה של הארדן נגזל ממנו "כס המלכות" בקבוצה. ולין אוהב להיות כוכב ולסחוב קבוצה.

המיאמי מפסידים את כריס בוש, שאם כל הכבוד לדעתי הוא אובר-רייטד לגמרי. שלברון וויד קיבלו מנוחה, מיאמי הפסידו והפסידו- כריס בוש לא יכול לשרוד בלי כוכבים- אך מתאים לרוקטס כי תחשבו על הפיק-אנד-רול שהוא יעשה עם קול או עם יכולות הפוסט שלו. בקיצור אני חושב שבלי לברון וויד בוש רק ישתפר, כי בשביל להיות שחקן טוב כמו שהוא היה ברפטורס הוא צריך להיות כוכב יחיד ולא הגלגל השלישי של וויד ולברון. נוריס קול לדעתי שחקן מצויין עם עתיד גדול, אך במצב הנוכחי של מיאמי- שהם שמים את כל תפקיד הרכז הגדול על הכתפיים של צ'אלמרס אז זה יהיה הימור- או שהוא יקרוס או שהוא יתפתח, וההיט כדי להמשיך טוב לא יכולים להמר ככה.

אני אשמח עד מאוד לשמוע את דעתכם :)

טורפים- על הממפיס גריזליז העונה.

ממפיס גריזליס העונה הגיע לגמר המערב העונה אחרי שגברו על קבוצות מעולות. (הת'אנדר והקליפרס)

בעונה שעברה הממפיס התחילו את התקופה הטובה שלהם וסיימו את העונה במאזן 41-25 ועלו לפלייאוף במקום מבטיח. הכול היה טוב, כולם חשבו שהגריזליז מועמדים לגמר המערב- עד שהגיעו הקליפרס בסיבוב הראשון. הקליפרס גברו על הממפיס והעיפו אותם בסיבוב הראשון. זה היה פשוט לא צפוי.

העונה ממפיס סיימה את העונה במקום השני במערב ועלתה לפלייאוף הכול היה מעולה, התקווה חזרה וממפיס נראתה יותר טוב משנה שעברה. טוני אלן סיים את העונה בחמישית ההגנה, מייק קונלי ומארק גאסול בחמישייה השנייה. (אגב מארק גסול הוכתר כשחקן ההגנה של העונה). אז התקווה חזרה, הכול היה מעולה- עד ההגרלה. לממפיס יצא את הקליפרס, אותם הקליפרס שמחצו אותם והעיפו אותם שנה שעברה. אז המשחקים התחילו, והקליפרס כבר הובילו ב2:0. הממפיס עוד פעם התרסקו. עד שהם תפסו את עצמם בידים ונצחו 4 משחקים רצוף בדרך להשפלה 4:2 בסדרה, מארק גאסול וזאק רנדולף הצטיינו, טיישון פרינס צלף וטוני אלן חטף.

כל הממפיס ואוהדיהם היו מאושרים, הממפיס גברו על הקליפרס, הצליחו לתקן משנה שעברה והמשיכו לסיבוב הבא.
הממפיס היו עסוקים בחגיגות שלו שמו לב מי ההגרלה הבאה שלהם. אוקלהומה סיטי ת'אנדר. אותה אוקלהומה עם ראסל ווסטברוק ועם קווין דוראנט המפלצתי, אותה אוקלהומה שמחצה קבוצות כל העונה, אותה אוקלהומה שהגיע לגמר הפלייאוף נגד המיאמי שנה שעברה. לממפיס עוד פעם נאבדה התקווה. עד שמארק גסול וזאק רנדולף התעוררו כשהם היו בפיגור 1:0 לא קרה כלום, אבל כמו נגד הקליפרס- שהם התעוררו הם התעוררו. הגריזליז מחצו את אוקלהומה עם 4 ניצחונות רצופים ו4:1 מטורף בסיום הסדרה.

זאק רנדולף בזריקה מהפוסט. קטלני.

הגריזליז עשו את הבלתי יאומן, גברו על שתיים מהקבוצות החזקות ביותר בליגה ועלו לגמר המערב. הם יתמודדו מול הספרס החזקים. המשחק הראשון יתקיים ביום ראשון (19/5).

אז איך הממפיס עשו את זה? מה השתנה משנה שעברה שעזר להם לגבור על הקליפרס ואוקלהומה?
יכול להיות שמארק גאסול התבגר ונהיה שחקן בכיר, יכול להיות בזכות זאק רנדולף שהמשיך לקלוע ולעשות פוסט כמו שהוא יודע, אולי בכלל טוני אלן ומייק קונלי שהחזיקו את הקו האחורי של הממפיס חזק, אולי הטרייד על טיישון פרינס וזה שהם נפטרו מרודי גיי. ובכן, אף אחד לא יודע מה השתנה, אבל משהו השתנה, משהו שהפך את הגריזליז לבין הקבוצות המאיימות ביותר בNBA.

ילד קטן גדול- סטף קארי

סטפן קארי. נבחר בדראפט 2009 במקום השביעי לפני בלייק גריפין, ריקי רוביו, ג'יימס הארדן ועוד.

סטפן קארי , #30 בווריורס שגדל בצילו של אביו, שחקן הכדורסל המקצועי דל קארי שנחשב לקלעי גדול. "סטף" לא חשב בחיים על להתעלות על היד הגדולה של אביו. עד העונה.

סטף עונה הפגיז בענק עם 22.9 נקודות למשחק, 6.9 אסיסטים למשחק וגם 1.6 כדורים חוזרים. דרך אגב הממוצע של אביו היה 11.7 נקודות למשחק, 2.4 אסיסטים למשחק וגם 1.8 כדורים חוזרים.
אבל זה לא העניין, סטף קלע העונה 272 שלשות ושבר את שיא השלשות לעונה. (במקום השני ריי אלן עם 269 שלשות).
סטף שהושווה כל הקריירה ליד הגדולה של אביו עבר אותו סוף סוף, ועבר אותו בענק. וכל זה בגיל 25 בלבד.

סטף התחיל את העונה עם פציעה קלה בחודש ינואר והפסיד ארבעה משחקים. אך למרות זאת סיים את החודש עם ממוצע של 23.5 נקודות למשחק.
בפבואר סטף התחיל בפריצה הגדולה שלו, סיים עם ממוצע של 25.4 נקודות למשחק כולל משחק היסטורי בו קלע 54 נקודות בניצחון 109-105 על הניקס כולל שבירת השלשות למשחק בווריורס עם 11 שלשות מתוך 13 ניסיונות. מטורף!
לאחר הרבה זמן, לפני תחילת הפלייאוף סטף שבר רשמית את השיא של ריי אלן עם 272 שלשות לעונה סדירה. (דרך אגב לכל מי שלא יודע יש לו בקבוצה עוד קלעי מטורף- קליי תומפסון. ביחד הם קלעו 483 שלשות לעונה וזה גם שיא, שתדעו)

גולדן סטייט סיימה את העונה עם מאזן 47-35 והשיגה בהצלחה את המקום השישי בפלייאוף והרבה בזכות סטף קארי.
אז הפלייאוף הגיע, וסטף המשיך לעשות את מה שהוא יודע וגולדן סטייט פירקו את דנבר בסדרה 4-2. לאחר מכן התמודדו מול הספרס הקשוחים, ולמרות סדרה טובה של סטף, הם נכשלו והפסידו 2-4 לספרס ועכשיו הם לא בפלייאוף.

ילד קטן גדול - סטף קארי מול גרין.

אני אישית מקווה שסטף רק ימשיך להשתפר, למה עם ילד כזה בNBA- יש עתיד טוב לליגה.

להכיר אותי

היי, אני רוני איתן. בן 29 מהמרכז.
מעריץ של הניקס אבל יש לי דעה ניטרלית.
אני משחק כדורסל מגיל 13, הייתי בקבוצה בעיר שלי אבל בחרתי לעזוב כעבור שנתיים.
אני קורא הרבה על כדורסל, חבר בכמה פורומים ואוהב "לשחק" בBasketball Fantasy team.
אני כל יום נכנס ל NBA.COM ומתעדכן.

עכשיו בשביל הכיף אני יספר על דעות אישיות מרגעים מהNBA:

הרגע שהכי שימח אותי:
כאשר מג'יק ג'והנסון התגבר על הHIV (איידס) וחזר לעונה אחת (1996) במדי הלייקרס אחרי שפרש.

הרגע שהכי העציב אותי:
כאשר בין השחקנים הגדולים בהיסטוריה נפטר- 13 פעמים אולסטאר, חבר בHall Of Fame, גם MVP ארבעה פעמים, ואם לא זיהיתם עד עכשיו אז הוא גם היה זה שהחזיק בשיא המטורף של 100 נקודות במשחק. ווילט צ'מברליין, היה בן 63 למותו כאשר נפטר ב1999 מאי ספיקת לב.

הרגע שהכי ריגש אותי:
השנה, כאשר הקומישיונר דיוויד סטרן הודיע שיתפטר בעונה הבאה.

הרגע שהכי הפתיע אותי:
16 באפריל, 2003. הוויזארדס עלו נגד פילדלפיה. שאת המשחק הזה כל אוהב NBA מכיר מכיוון שבמשחק הזה, מייקל ג'ורדן האגדי פרש בפעם האחרונה ולא חזר לשחק.

אז זה היה רק טעימה, אני ישתדל לפרסם לעיתים קרובות, אז תקראו לפחות פעם ביום :)
מקווה שנהנתם - רוני.